פרק 37- ארצו של אריק האדום

העולם הגדול עם אורי הראל

בנורבגיה היפיפייה הטבע צועק את קסמו באילמות. אבל לנורבגיה יש עוד הרבה משמעויות מעבר לטבע, עליהם תוכלו להאזין כאן.

בפרק כלול קטע שכתבתי מתוך מגזין "מסע אחר", גיליון 202, יולי 2008, "הנבחרים- אנשי מסע אחר ממליצים", עמוד 40.

בתמונה: הכפר Aurland ליד ה- Aurlandsfjord

וכמחווה מכל הלב למאות אלפי כבדי- השמיעה בארץ, להלן תמלול של הפרק.

בגיל 8 הכרתי את אהבת חיי הראשונה. היא נמצאת אי- שם בצפון אירופה, אחת המדינות הנורדיות וגם אחד המקומות הנעימים, השקטים והיפים בעולם. נכון, יופי הוא בעיני המתבונן אבל כשחוזרים מאות אנשים שהכרתי- חברים, משפחה, מטיילים- ב- 24 השנים האחרונות וכולם- אבל ממש כולם- חוזרים מתלהבים מן המקום, מהנופים הדרמטיים, מהפסטורליה המהפנטת, מנועם ההליכות של אנשי המקום, ושכמעט כל מדריך טיולים בעולם יעיד שהיא היפה מכולן, פסגת החלומות של אוהבי הטבע, כנראה שיש בזה משהו.

כמו כל אהבת אמת, אני לא מצפה מנורבגיה לכלום. היא תמשיך להיות מה שהיא כמו שהייתה תמיד. מדינה נעימה לטייל בה, רוויה נופים שאין- אבל אין- כמוהם על פני תבל, ותמשיך להוות מקום שבו אוכל לאבד דעתי בשלווה, בין אלפי הפיורדים, בפסגות המושלגות, בחוות המבודדות, באגמים הקפואים, בקרחונים. בטבע הצועק את קסמו באילמות. ויש גם את המשמעויות הרבות של נורבגיה שמעבר לטבע. למשל, איכות הסביבה הקפדנית של תושביה, הכבוד האדיר לשמירת הטבע והסביבה ובניית התשתיות המתאימות והמותאמות, צניעות התושבים, הביישנות, הפשרנות, טון הדיבור הנינוח לרוב. דברים נעשים שם בנחת, באדיבות, בשמירת הספייס האישי. תוכלו להרגיש זאת כמעט בכל מקום ברחבי המדינה ובין דפיהם של ספרים שכתבו בניה ומתאימים היטב לאווירה הכללית, למשל, קנוט המסון, של אסקילדסן, פר פטרסון, יאן שיירסטאד, רוי יקובסן, יו נסבו וקארל אובה קנאוסגור.

ועוד לא דיברתי על השפה הנורבגית. כשאני שומע אותה מתנגנת אני נמס כמו קרחון. תושבי המדינות הסקנדינביות האחרות קוראים לנורבגית "שפה של שירה". כבר עם הצלילים הראשונים ששמעתי ב- 1997, מיהרתי ללמוד אותה, ללא שום מטרות פרקטיות. בשביל הלב שנמשך אליה. ועם השנים השריטה הפכה עמוקה יותר.

והבחירה. כן, הבחירה להיות מדינה סופר מערבית ומתקדמת עם מדיניות רווחה, שילוב בין קפיטליזם לסוציאליזם והכי קרוב שאני מכיר ל"חייה טוב ותן לחיות טוב". אמנם המחירים במדינה יקרים באופן יחסי לשאר העולם (אגב, לא הרבה יותר מאשר בישראל) אבל הכספים עוברים ישירות לרווחת התושבים, למערכת הבריאות, למערכת החינוך, לדיור מוגן לאוכלוסייה המבוגרת, לבניית מבני ציבור שמקבלים רישיון ונבנים אך ורק אם הם מונגשים לבעלי מוגבלויות פיזיות, אין עיגול פינות ואין קומבינות. ומי שיעשה זאת, ישלם בכיסאו ובמשרתו. המטרה היא לקדם שוויוניות יחסית בין התושבים כדי למנוע פערים כלכליים עמוקים בחברה ולספק צרכים בסיסיים לכולם. וכן, לקנות דירה ממוצעת במחיר סביר שאפשרי כמעט לכולם, הוא צורך בסיסי. ובנוסף, זו מדינה עם רמת שחיתות ופשיעה מהנמוכות בעולם וכמעט ללא אבטלה, עוני והומלסים ברחובות.

מכל הסיבות הללו לא מפליא לקרוא שנורבגיה נמצאת קבוע באחד המקומות הראשונים בעולם במדד האושר העולמי.

כמובן, זה אפשרי רק בשלוש נסיבות הפועלות יחדיו ובמקביל: 1. מדינה מהעשירות בעולם בזכות הנפט (אגב, יצואנית הגז והנפט השלישית בגודלה בעולם), 2. מדינה עם אוכלוסייה קטנה יחסית (בנורבגיה כ- 5.2 מיליון תושבים) ו- 3. מדינה שמנהלת יחסי שכנות נפלאים עם שכנותיה (פינלנד, שבדיה ודנמרק), מה שאומר כמעט תקציב ביטחון אפסי, ואפילו אחוז אחד מהתל"ג עובר לתרומה למדינות נזקקות ונתמכות ב"עולם השלישי". והתושבים כמובן מרוויחים ובענק.

כן, גם לנורבגיה, כמו לכל מקום בעולם הגדול, יש חסרונות והרבה, אין מקום שהוא גן עדן, לפחות לא בעולמנו, אבל כשאוהבים מאד מתעלמים מהם, או, לפחות, מדחיקים. עוד על נורבגיה בפרקים נוספים בהמשך.